יהושע סובול וסימון וייל

כמו כולם, כך גם אני הייתי מזועזע מהרצח הנורא על חוף תל-ברוך באמצע הקיץ הלוהט הזה, שבה נרצח יהודי על-ידי כמה בריונים ערבים.

אבל עוד יותר הזדעזעתי לקרוא למחרת את תגובת יהושע סובול לרצח.

סובול לא מציין בשום מילה, שהקורבן היה יהודי והרוצחים ערבים, וכך הוא יכול לשוות להסתה המתלהמת שלו הילה של ממלכתיות בעידן ברק-ליברמן, מבלי להישמע גזעני. יותר מזה: הוא מצליח לגייס את הפילוסופית סימון וייל, כדי שהצמאון שלו לעוד דם יישמע גם רוחני ואקדמי!

למה סובול משתמש בפילוסופית הזאת (שאגב נושאת בדיוק את אותו השם כמו ניצולת השואה והפוליטיקאית סימון וייל, גם היא צרפתייה), ולא באיזה פילוסוף, שהוא באמת פאשיסט, בלי הרבה התנצלויות?

כי סימון וייל לא היתה פשיסטית. במיטב שנותיה היא היתה אנרכיסטית, נלחמה בשורות הרפובליקה נגד הפשיסטים בספרד ונפצעה שם. השנה מלאו מאה שנים להולדתה.

אבל היא לא היתה מרוצה ממה שראתה.

"לא מהספרדים ולא מהצרפתים, שבאו כדי להילחם או כדי לעזור, שמעתי אי-פעם ביטויים של גועל או אף הסתייגות לאור הדם הנשפך לשווא, אפילו לא בינינו לבין עצמינו. גברים אמיצים ללא ספק סיפרו במהלך ארוחה חברית, עם חיוך נעים ביותר, כמה כמרים ו'פשיסטים' – מושג רחב ביותר – הם רצחו."

האם זה לא מעורר אסוצייציות, ביחוד אחרי המלחמה בחזית הצפונית ב-2006 או בחזית הדרומית ב-2009? במיוחד לאור מסקנות מעניינות בהחלט של וייל בעקבות מלחמת האזרחים בספרד:

"מדיניות לטובת פלישה [של צבא צרפתי לספרד לטובת הרפובליקנים] תביא להקרבה של מיליוני בני-אדם צעירים כנגד רצונם. אסור בשום פנים לבלבל בין הרמה האישית, זו של הסולידריות, עם זו של החלטות פוליטיות ודיפלומטיה בינלאומית."

(ציטטתי מתוך ביוגרפיה משנת 2006 בהוצאת Graswurzelrevolution )

במקום אחר היא אומרת:

"אל לנו לייחל לנצחיות או למותו של אף אדם, יהיה אשר יהיה."

ואת הפילוסופית הזו מגייס סובול עבור הדברים המתלהמים שלו (הוא לא יודע מה פירוש המילה "לינץ'"?)? את הנפש העדינה והמבולבלת שלה הוא מגייס בשביל לשלהב את המוני הממתינים לרכבת או לאוטובוס, שמתוך שיעמום קוראים "ישראל היום", עיתון המקורב לליכוד, ובשביל לפתוח במסע למען גזר דין מוות לכל רוצח?

למה הוא לא אומר: "שן תחת שן ועין תחת עין"? כי הוא אולי יודע, שיותר מדי אנשים יודעים, שפירוש הפסוק הזה איננו מילולי, שהפוסקים החליטו כבר לפני אלפי שנים, שמי שמוציא למישהו אחר עין, ישלם בכסף עבור העין ולא בעין שלו. והאסלאם שיכלל את השיטה עם חוקי ה"דיה" (לדוגמא: 4250 גרם זהב או 35700 גרם כסף עבור עין של גבר מוסלמי וכו')

לא, "שן תחת שן" זה מוכר מדי, אבל מי כבר מכיר את סימון וייל, לא הפוליטיקאית, אלא הפילוסופית? מי יודע, שאחרי שנכוותה קשות במלחמת האזרחים בספרד, היא החלימה באיטליה, שם עברה חוויה מיסטית קיצונית, היא התנצרה, עזבה את האנרכיזם והחלה לגנות בחריפות את היהדות. כה מבולבלת הייתה, שהיא סיימה את חייה בהרעבה עצמית בשנת 1943. (בוויקיפדיה יש גרסה קצת שונה. את הגרסה שלי לקחתי מתעודת הפטירה שכתבו הרופאים.)

ואולי סובול בעצם רצה, שנחזור לדברים היפים ביותר, שהיא כתבה, כמו:

"גם אני שונה ממה שאני חושבת שאני. לדעת זאת זו משמעות הסליחה."

או זה:

"כל יצור הוא זעקה אילמת לכך, שיקראוהו אחרת."

יהושע סובול ביום א', 16.8.09, ב"ישראל היום"