Skip to content

הסוס של המהדי

היום הוא יום ההולדת ה-235 של לואי ניקולא פיליפ אוגוסט דה פורבין, צייר צרפתי, שגם נשא בתפקיד משמעותי במהפכה הצרפתית, אך בעיקר התפרסם על-ידי הציורים שלו של המזרח התיכון שהוא צייר במסעו לכאן. הוא אחת הדמויות היותר קרובות לליבי במחזה שכתבתי, שבטח לעולם לא יוצג על שום במה, וגם מעטים מאוד ייקראו אותו אי-פעם. הנה בכל זאת קטע ממנו:

http://abumidian.wordpress.com/hebrew/scenes/farhi-stanhope

חנוך לוין

קשה להאמין, אבל עברו כבר אשכרה חמש-עשרה שנים מאז נפטר חנוך לוין. היום לפני חמש-עשרה שנים. מה הוא היה אומר על מה שקורה? למזלנו הוא כתב לא מעט, וכל-כך הרבה כל-כך רלוונטי גם לימים אלה. הנה לדוגמה המחזה הזה, "החייל הרזה", על החייל החוזר הביתה מהמלחמה ומגלה שנלקחו ממנו לא רק ביתו, אשתו וילדו, אלא גם זהותו. הרי כולנו רוצים להיות ייחודיים, חד-פעמיים, עם שם וזהות, והנה אנחנו מגלים שאנחנו ברי החלפה. העולם מסתדר גם בלעדנו. אין נורא מזה. ולמרות המסר החריף הזה אני עדיין שחושב, שיש כאלה, שאינם ברי החלפה, כמו חנוך לוין למשל.
http://abumidian.wordpress.com/hebrew/hakdamot/hahayal/

Wunder: Kreuz zu Ehren von Johannes Paul II. erschlägt jungen Italiener

Wunder: Kreuz zu Ehren von Johannes Paul II. erschlägt jungen Italiener.

זו לא השואה של אמא שלכם. באדם יש נאצי, בנאצי יש אדם.

אם יש ניכור בין יהודים ספרדים לשואה, הרי הוא תוצר של הנסיון של הציונים האשכנזים לנכס את זכרון השואה לצרכיהם.

היה ב-זו לא השואה של אמא שלכם. באדם יש נאצי, בנאצי יש אדם..

חיי שרה

בשעה טובה יצא הספר "אחורה, קדימה, אחורה" בהוצאת בוקסילה המכיל חמישה סיפורים, אחד מהם שלי. זאת הוצאת ספרים חדשה, המוציאה ספרים בפורמט דיגטאלי בלבד. הספר עולה 15 ש"ח בלבד.

יותם שווימר, העורך, כותב על הסיפור שלי, בפתח הספר: "בסיפורו של אורי שני כרוכים יחדיו זיכרונות פרטיים וקולקטיביים; זיכרון הנכבה יחד עם זיכרון עצמאותה של ישראל וזיכרון השואה. טראומות וטרגדיות אישיות ולאומיות באות לידי ביטוי במערך סיפורי סבוך, שלו חוט מקשר בצבע האינדיגו. שני משלב בכתיבתו עקרונות של סיפור מתח בלשי, לצד סיפור אהבה עכשווי, וגם ביקורת חברתית נוקבת ונועזת. ההווי הישראלי המורכב מתורגם על ידו לערב רב של זיכרונות יהודיים ופלסטיניים הנובעים ממקורות דומים. זהו טקסט חזק המחייב את הקוראים לדריכות מרבית ולתשומת לב לפרטים, המתאגדים לכדי עלילה מרגשת ומצמררת."

זה בסדר אם תעשו לייק, אבל הרבה יותר יישמח אותי, אם תקנו – ובעיקר: אם תקראו!

http://www.booxilla.com/index.php?id=bookinfo&fname=memory.epub

 

הנה טעימה קטנה מהסיפור שלי "חיי שרה".
https://www.youtube.com/watch?v=499nlvZvNN8

חג שמח!

הלאה קולוניאליזם

Originally posted on Y.E.S:

"להוביל את האדם להיות סוכן פועל, בעודו משמר בעולם הסובב אותו את הכבוד לערכים הבסיסיים המכוננים עולם אנושי, זוהי משימתו הדחופה ביותר של זה אשר, לאחר שחשב, מתכונן לפעול". פאנון, "עור שחור, מסכות לבנות" (עמ' 169).

ביום ראשון בבוקר החליטה ממשלת ישראל על המשך השלטון הקולוניאלי בישובים האתיופים בישראל- שרת המושבות הגב' סופה לנדוור תמשיך לנהל את ענייני המדינה האתיופית. בקנה, תכנית חדשה, אחת נוספת ממיני רבות. התכנית האחרונה, "תכנית חומש", הייתה בניהולה של השרה הנוכחית, שעבורה, האתיופים אינם, אלא אמצעי להעברת תקציבים למשרדה. אבל הפעם, לאור הביקורת (דו"ח 63ג') של מבקר מדינת היהודים הלבנים, השרה שכרה את שירותי היחצנות של חברה כלכלית בשם "תובנות", אשר אמורה גם לספק את הגושפנקא המוסרית להמשך דיכוי האתיופים באמצעות משא ומתן, עלק שיוויוני, עימם. בראש המצטרפים לשולחן המתן ומתן יהיו מועצת הילידים- "נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה".

כלומר, ממשלת ישראל באמצעות באה כוחה, השרה סופה לנדוור ויוצאי אתיופיה באמצעות באה כוחם, "נציגות הארגונים…

לצפות במקור 742 מילים נוספות

עבודה ערבית: דו קיום במרחב עקום

עבודה ערבית: דו קיום במרחב עקום.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,947 שכבר עוקבים אחריו