2011 במבט לאחור
The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2011 annual report for this blog.
Here's an excerpt:
The concert hall at the Syndey Opera House holds 2,700 people. This blog was viewed about 15,000 times in 2011. If it were a concert at Sydney Opera House, it would take about 6 sold-out performances for that many people to see it.
קיץ של תקוות!
חודש אוגוסט היה סוער מאוד. המחאה ממשיכה, אך בדחיסות פחותה מעט. על חודש אוגוסט כתבתי משהו, שאפשר להוריד כאן:
http://abumidian.files.wordpress.com/2011/09/d7a7d799d7a5-d7a9d79c-d7aad7a7d795d795d794.doc
זהירות! המסמך קצת ארוך ומכיל תכנים די שנויים במחלוקת, שעשויים בהחלט להרגיז אי-אילו אנשים!
גם התראיינתי לרדיו, קצת אחרי זה. ובעצמי בחרתי את השירים: 1. למאבק – תנועת תרבות עפולה. 2. קוואמי- פנתר שחור. 3. סועד מאסי – אל ראווי. 4. יארי דלאל – מן המדבר. 5. מג'דה אל רומי – איבחס עני.
את זה אפשר להוריד כאן:
http://pod.icast.co.il/629bffa3-3878-45b3-b650-d347452c9b54.icast.mp3
מחאת האוהלים – לקראת השבת הקרובה, ה-3 בספטמבר
שלום חברות!
(המכתב מנוסח בלשון נקבה, אך מופנה לגברים ולנשים באותה המידה. הוא כתוב בעברית, אך פונה באותה מידה לדוברי ערבית.)
אני מרשה לעצמי לפנות אליך במכתב מהלב, למרות שאולי לא היינו בקשר כבר הרבה זמן. בקיץ הזה קרה משהו גדול ומשמעותי, גם עבורי וגם עבור החברה הישראלית. כבר הרבה זמן אנחנו מידרדרים לעבר התהום הפעורה, ובכל שנה ההידרדרות יותר מהירה. תנועת המחאה, שהתחילה לפני חודש וחצי, ניסתה ברגע האחרון לעצור את הסוסים הדוהרים והצליחה כבר בזמן אמת להתחיל תהליך הבראה בחברה שלנו, שלא היה כדוגמתו בעוצמתו. גם אני חלק מאותו תהליך, על אף קשיים אישיים גדולים, לא יכולתי לעמוד מהצד ונהיתי חלק פעיל בתוך תנועת המחאה הגדולה הזו. מזה עשרות שנים לא חוויתי אחווה כזאת, והתרוממות רוח, שיחות מלב אל לב, הקשבה, גם כשלא מסכימים (X…) ובעיקר: מוכנות להתנגד ולמחות. ולכן אני חושב, שיש לתהליך הזה סיכוי.
יש סיכוי לתהליך הזה, אם כל מי שהיתה מעורבת בצורה כלשהי בחודש וחצי האחרונים, בהפגנה, בפעילות במאהל, במעגל דיון, תבוא בשבת הקרובה, להפגנת המיליון, יחד עם עוד 3 נשים, שלא היו מעורבות עד עכשיו. ומה שלא פחות חשוב: אחת מהשלוש צריכה להיות מישהי שאת לא מכירה.
כי אומנם התנועה הזו אדירה ועצומה, אבל עדיין לא הגענו להרבה מאוד אנשים, שכדאי להם וכדאי לנו שייתלו חלק. כדאי להם, כי התהום תבלע אותם גם, במוקדם או במאוחר, וכדאי לנו, כי זה ייתן לנו יותר כוח.
אפשר להצטרף למאהל הקרוב לביתכם (לשעה או שעתיים או יותר), אפשר לכתוב מכתב כזה, אפשר לדבר בטלפון, אפשר פשוט לדבר עם אנשים ברחוב בשכונה שלכם, אפשר לצייר שלט, אפשר להזמין אנשים דרך הפייסבוק (http://www.facebook.com/event.php?eid=213965098654433) ולקרוא ולהתעדכן.
כמעט כל אחת יכולה להיות חלק מהמחאה. מי שמרוויחה 4000 או 8000 בחודש מנוצלת על ידי השיטה וגם מי שמרוויחה 20000 שקל בחודש משלמת מחיר כבד שייתכן שהיא עדין לא מרגישה אותו… ואולי כבר כן.
אני יכול להבין את החשש משינוי, מיציאה החוצה עם עמדה נחרצת, את החשש הנובע מהשאלה לאן כל זה מוביל, יכול להבין אבל לא להסכים.
אני יכול להבין, אבל אני לא מסכים. לא צריך לפחד. אין דבר גדול יותר, מאשר להיות חלק מתהליך הבראה שיהפוך את החברה שלנו לבריאה יותר! וגם העניה ביותר, ובעיקר היא, שכל הזמן רק חושבת, איך היא תגמור את היום, חיה מהיד לפה, וחושבת, שאין לה פנאי עכשיו לזה: בואי עכשיו! זאת ההזדמנות שלך! יחד אולי נצליח להגיע למצב, שתוכלי גם קצת לנוח וליהנות מהחיים, לא רק לעבוד לעבוד לעבוד! אם לא תבואי עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי!
זה מוזר ונהדר לראות תנועה כל-כך מגוונת, עם פרצופים כל-כך שונים. לזה מציק יוקר המחיה, לזאת חברת עמידר שזרקה אותה מהבית, זאת סובלת מגזענות וזה מנוצל במקום העבודה שלו. אבל לכולם יש מקום כאן. וכולנו מדברים יחד במעגל דיון פתוח ומאזין. איך פותרים לכולם את הבעיות? ומי הגופים והמפלגות, שבוחשים בקלחת ומנסים לצבור כוח דרך המאבק?
את לא חושבת ברצינות, שאני אענה עכשיו על השאלות האלה, נכון? את לא מצפה ממני, שעכשיו נשב ונדון, ונתקוטט ונשתק את המאבק רק כדי שלאלה שחושבים קצת אחרת לא יהיה כוח, ועד שלא נמצא את הפתרון הגואל עבור כולם, נשכח נגד מי באמת אנחנו נאבקים וניתן לטייקונים ולשרי הממשלה להמשיך לנצל אותנו, ניתן להם להמשיך להפריט כל מה שזז ובעיקר מה שלא זז, ניתן להם להמשיך לעשות רווחים מזיעת אפינו, ניתן להם להמשיך לחרחר מלחמה ולפלג?!!
בואי!
צאי! בשבת הקרובה!
זאת ההזדמנות שלנו!
של כולנו!
מי שלא דורשת עכשיו שינוי, שלא תבוא אחר-כך בדרישות!
מי שלא מוחה עכשיו, שלא תתלונן אחר-כך!
בשבת הקרובה, ה-3 בספטמבר, כולנו מפגינים בעד צדק חברתי!
להתראות בשבת!
חוויות של טרמפיסט
אחרי וותק של 30 שנים על הכביש, בעיקר כטרמפיסט, קצת גם כנהג, אני עורך סיכום ביניים.
http://abumidian.wordpress.com/hebrew/sipurim/trampis
Eine neue Strategie
für die Linke in der Frage Israel/Palästina
Ich behaupte, dass die Konzentration auf die Situation in der Westbank und dem Gazastreifen nicht nur falsch, sondern auch gefährlich ist.
Erinnern wir uns: Bis zum Beginn der ersten Intifada im Dezember 1987 nahm kaum jemand das revolutionäre Potenzial der palästinensischen Bevölkerung in den genannten Gebieten wahr. Die PLO war eine Organisation der Flüchtlinge mit Sitz in Jordanien, dann Libanon, dann Tunesien, der ägyptisch-israelische Friedensvertrag kam einem Verrat an den Palästinensern in den Besetzten Gebieten gleich. Diese beiden Tatsachen sind mit ein Grund für den Ausbruch dieser Intifada 1987, die schlagartig die Westbank und den Gazastreifen ins Zentrum des Bewusstseins schleuderten. Seither herrscht immer mehr ein Diskurs vor, der davon ausgeht, dass die sogenannte "Zwei-Staaten-Lösung" das palästinensische Problem lösen könne.
הגיע הזמן
קולע בול
"תיאטרון הצפון – קולע בול לטעם הקהל" – זאת ההמצאה הגאונית החדשה של הקופירייטר של התיאטרון. צילמתי את התמונה הזו מלוח המודעות שליד הבית שלי.
מהכרמל לנגב ולבית שאן ועכו ולכל מקום
המדינה אחראית לאסון הכרמל. עכשיו הם רוצים, שאנחנו נשלם על זה ונתרום לקק"ל, על אף שלקק"ל יש כל-כך הרבה כסף, שהם לא יודעים מה לעשות איתו, כמו שהם מתגאים בעצמם. זה הארגון שאחראי להמשך הנכבה, באל-עראקיב ובכל רחבי הנגב. לא רוצים לתת לערבים? שונאים ערבים? אז תנו לעמידר, לעמיגור, לחלמיש, בנו בתים, שפצו בתים קיימים, במקום לזרוק אנשים לרחוב בבית שאן, בחדרה, בכפר שלם, ביפו ובכל מקום. אתם לא שונאים ערבים, אתם שונאים בני-אדם!!
MUTTER ZWISCHEN DEN FRONTEN
Viel zu lange weilt meine Mutter Hilde Shmerling-Becker nicht mehr unter uns, aber vor zwanzig Jahren weilte sie viel zu lange bei uns in Tel-Aviv. Zwei Söhne hatte sie in Tel-Aviv, als Saddam Hussein drohte, die Stadt dem Erdboden gleich zu machen: Doron und Uri. Doron war verheiratet mit Esthi (ist es immer noch), und ich, Uri, lebte mit Idit, hier Edith genannt (wir heirateten im Sommer darauf, aber leben schon lange nicht mehr miteinander…). Sie entschied sich, uns beizustehen.
Darüber hat sie ein Tagebuch geschrieben mit dem Namen " MUTTER ZWISCHEN DEN FRONTEN ". In den letzten Jahren ihres Lebens hat sie fast alles, Romane, Gedichte und Tagebücher eingetippt und –gescannt, sodass wir fast alles auf CD haben, aber dieses Tagebuch nicht. So tippe ich jetzt fleißig, jeden Tag werde ich dem geehrten Publikum einen Auszug von "Es geschah vor zwanzig Jahren…" darbieten.
.
http://abumidian.wordpress.com/deutsch/mutter_zwischen_den_fronten/
2010 in review
The stats helper monkeys at WordPress.com mulled over how this blog did in 2010, and here's a high level summary of its overall blog health:
The Blog-Health-o-Meter™ reads This blog is doing awesome!.
Crunchy numbers
A helper monkey made this abstract painting, inspired by your stats.
A Boeing 747-400 passenger jet can hold 416 passengers. This blog was viewed about 11,000 times in 2010. That's about 26 full 747s.
In 2010, there were 21 new posts, growing the total archive of this blog to 36 posts. There were 42 pictures uploaded, taking up a total of 8mb. That's about 4 pictures per month.
The busiest day of the year was May 8th with 99 views. The most popular post that day was דיאלוגים – מחזאות עולמית – שתי נשים.
Where did they come from?
The top referring sites in 2010 were facebook.com, search.conduit.com, netex.mako.co.il, he.wikipedia.org, and google.co.il.
Some visitors came searching, mostly for דיאלוגים נשים, מונולוגים נשים, דיאלוגים, דיאלוגים ממחזות, and מונולוגים.
Attractions in 2010
These are the posts and pages that got the most views in 2010.
דיאלוגים – מחזאות עולמית – שתי נשים October 2009
מונולוגים של נשים במחזות עבריים August 2009
דיאלוגים – מחזאות ישראלית – שתי נשים October 2009
דיאלוגים בין גבר לאישה October 2009
מונולוגים – מחזאות עולמית – נשים May 2010
