Skip to content

ג'וליאן בק, 31 במאי 1925 – 14 בספטמבר 1985

היום לפני 29 שנים נפטר ג'וליאן בק, השחקן, הבמאי, המשורר, הצייר. לא. אין עליו מאמר בוויקיפדיה העברית, מה שלא מעיד כהוא זה על חשיבותו. הוא ייסד וניהל את ה-LIVING THEATER, יחד עם ג'ודית מלינה, שניסהליישם את עקרונות "תיאטרון האכזריות" של אנטונין ארטו, אבל גם הלכו בדרך מיוחדת שלהם.

הנה משהו קטן שהוא כתב שתרגמתי:

http://abumidian.wordpress.com/hebrew/tirgumim/julianbeck/

21 שנים לתהליך אוסלו

21 שנה להסכם אוסלו. באותו יום, ה-13.9.1993 זומנתי למשפט צבאי על סירובי לשרת בשטחים הכבושים. כמה ימים לפני כן פגשתי היכנשהו שותף פוליטי ומקצועי כלשהו (לא אציין סימנים מזהים), שאמר לי: "לא צריך לסרב יותר. מעתה יש לכיבוש לגיטימציה בינלאומית." נשבע לכם! ובכן, עמדתי לפני השופט הצבאי, אל"מ במילואים, והוא מתחיל להתווכח איתי: "תראה, עכשיו הם עושים שם שלום בוושינגטון! אז בשביל מה לסרב?" אני: "בוא לא נדבר פוליטיקה. אני לא משרת בשטחים הכבושים. נקודה." באתי מצויד, עם מברשת שיניים והכל. הוא התחיל לדפדף באיזה קלסייר. חשבתי שהוא מתקשה להחליט אם להכניס אותי ל-28 או ל-56 ימים. ואז הוא אומר לי: "אני אציב אותך ביפו. זה בסדר? או שגם את יפו צריך להחזיר?" וצחק.
כמו שקיבלתי מתנה לכבוד היום ההוא, לפני עשרים ואחת שנה, היו אחר-כך שבע השנים הבאות שנים של מתנות עבור הפלסטינים, אך באותו הזמן המשיכו מכות הכיבוש לנחות עליהם, הפעם בסיוע פעיל של מנגנוניו של הראיס. היה בשבע השנים האלה צוהר צר של משהו שאולי היה יכול להיות טוב, אילולא המטרה הישראלית המקורית, שהיתה מרשעת מייסודה. חלק מהפלסטינים, בכל אופן, לקחו את ההזדמנות ברצינות, וניסו להקים חברה אזרחית דמוקראטית, בשטחים ובמרחבים שניתנו להם. זה היה כמעט בלתי אפשרי, כי מציאות הכיבוש, רשויות הכיבוש והרשות הפלסטינית החניקו ניסיונות כאלה.
על שבע השנים האלה, שהיום לפני עשרים ואחת שנה ניתן האות שלהן על הדשא הירוק לפני הבית הלבן, כתבתי עבודה די ארוכה, 120 עמודים צפופים, על הניסיון הפלסטיני לבנות חברה אזרחית דמוקראטית, בצל הכיבוש ובצל המנגנון "התוניסאי" (כלומר אנשי ערפאת שבאו מתוניס). אני חושב, שמי שבאמת מעוניין שיהיה כאן טוב יותר, צריך להכיר את האנשים האלה ואת הפעילות שלהם.
http://abumidian.wordpress.com/hebrew/hakdamot/fightfordemocracy/

הסוס של המהדי

היום הוא יום ההולדת ה-235 של לואי ניקולא פיליפ אוגוסט דה פורבין, צייר צרפתי, שגם נשא בתפקיד משמעותי במהפכה הצרפתית, אך בעיקר התפרסם על-ידי הציורים שלו של המזרח התיכון שהוא צייר במסעו לכאן. הוא אחת הדמויות היותר קרובות לליבי במחזה שכתבתי, שבטח לעולם לא יוצג על שום במה, וגם מעטים מאוד ייקראו אותו אי-פעם. הנה בכל זאת קטע ממנו:

http://abumidian.wordpress.com/hebrew/scenes/farhi-stanhope

חנוך לוין

קשה להאמין, אבל עברו כבר אשכרה חמש-עשרה שנים מאז נפטר חנוך לוין. היום לפני חמש-עשרה שנים. מה הוא היה אומר על מה שקורה? למזלנו הוא כתב לא מעט, וכל-כך הרבה כל-כך רלוונטי גם לימים אלה. הנה לדוגמה המחזה הזה, "החייל הרזה", על החייל החוזר הביתה מהמלחמה ומגלה שנלקחו ממנו לא רק ביתו, אשתו וילדו, אלא גם זהותו. הרי כולנו רוצים להיות ייחודיים, חד-פעמיים, עם שם וזהות, והנה אנחנו מגלים שאנחנו ברי החלפה. העולם מסתדר גם בלעדנו. אין נורא מזה. ולמרות המסר החריף הזה אני עדיין שחושב, שיש כאלה, שאינם ברי החלפה, כמו חנוך לוין למשל.
http://abumidian.wordpress.com/hebrew/hakdamot/hahayal/

Wunder: Kreuz zu Ehren von Johannes Paul II. erschlägt jungen Italiener

Wunder: Kreuz zu Ehren von Johannes Paul II. erschlägt jungen Italiener.

זו לא השואה של אמא שלכם. באדם יש נאצי, בנאצי יש אדם.

אם יש ניכור בין יהודים ספרדים לשואה, הרי הוא תוצר של הנסיון של הציונים האשכנזים לנכס את זכרון השואה לצרכיהם.

היה ב-זו לא השואה של אמא שלכם. באדם יש נאצי, בנאצי יש אדם..

חיי שרה

בשעה טובה יצא הספר "אחורה, קדימה, אחורה" בהוצאת בוקסילה המכיל חמישה סיפורים, אחד מהם שלי. זאת הוצאת ספרים חדשה, המוציאה ספרים בפורמט דיגטאלי בלבד. הספר עולה 15 ש"ח בלבד.

יותם שווימר, העורך, כותב על הסיפור שלי, בפתח הספר: "בסיפורו של אורי שני כרוכים יחדיו זיכרונות פרטיים וקולקטיביים; זיכרון הנכבה יחד עם זיכרון עצמאותה של ישראל וזיכרון השואה. טראומות וטרגדיות אישיות ולאומיות באות לידי ביטוי במערך סיפורי סבוך, שלו חוט מקשר בצבע האינדיגו. שני משלב בכתיבתו עקרונות של סיפור מתח בלשי, לצד סיפור אהבה עכשווי, וגם ביקורת חברתית נוקבת ונועזת. ההווי הישראלי המורכב מתורגם על ידו לערב רב של זיכרונות יהודיים ופלסטיניים הנובעים ממקורות דומים. זהו טקסט חזק המחייב את הקוראים לדריכות מרבית ולתשומת לב לפרטים, המתאגדים לכדי עלילה מרגשת ומצמררת."

זה בסדר אם תעשו לייק, אבל הרבה יותר יישמח אותי, אם תקנו – ובעיקר: אם תקראו!

http://www.booxilla.com/index.php?id=bookinfo&fname=memory.epub

 

הנה טעימה קטנה מהסיפור שלי "חיי שרה".
https://www.youtube.com/watch?v=499nlvZvNN8

חג שמח!

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,963 שכבר עוקבים אחריו